פסק-דין בתיק ת"א 33625-09-10

תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: " חוק הפלת"ד").

רקע כללי

1.      התובע יליד 19/2/1994, תושב כפר אדנה, נפת חברון ברשות הפלשתינית, נפגע בתאונת דרכים ביום 19/12/2009, כאשר היה הולך רגל ורכב עלה על כף רגלו הימנית וגרם למעיכתה וקטיעת אצבעות כף רגלו הימנית.

הנתבע 1 נהג ברכב שפגע בתובע בעת התאונה; הנתבעת 2 הינה חברה לביטוח בע"מ אשר ביטחה את הרכב בעת התאונה.

אין מחלוקת בשאלת החבות, אלא אך בשאלת הפיצויים להם זכאי התובע.

הדין החל

2.      אין מחלוקת כי התובע תושב הרשות הפלשתינית, וכי הדין הפלשתיני חל על התאונה ושיעור הפיצויים המגיעים לתובע.

התובע צירף חוות דעת משפטית ביחס להוכחת הדין הפלשתיני, הערוכה ע"י עו"ד תופיק אבו סנינה; הנתבעת לא הגישה חוות דעת משפטית מטעמה בעניין זה.

הנכות הרפואית

3.      התובע נבדק על ידי מומחית מטעם בית המשפט בתחום האורתופדיה, ד"ר מיכל עמית-כהן. בחוות דעתה מציינת ד"ר עמית-כהן כי לתובע נגרמה חבלת מעיכה עם שברים פתוחים בכף רגל ימין ופגיעה חלקית של אצבעות 2-5; בצילומי כף רגל נראים שברים מרוסקים באצבעות כף רגל ימין; התובע פונה לבי"ח הדסה, שם הוא נותח בהרדמה כללית, נעשתה שטיפה וקיבוע אצבעות כף רגל ימין והרגל קובעה בסד ללא דריכה.

בבדיקתה מציינת ד"ר עמית-כהן כי, מצב הרגל לאחר קטיעת אצבעות 2-5 מימין בגובה הפלנקס המקורב, קטיעה של קצה הבוהן מימין ונטייה של הבוהן מעט ליטראלית; עיבוי של הציפורן; רגישות בגדמים וצלקות תקינות.

ד"ר עמית-כהן העריכה את נכותו הצמיתה של התובע בשיעור 15% בשל קטיעת 4 אצבעות כף הרגל ללא ראש המטטרסוס לפי סעיף 50(1)(א)(II) לתוספת התקנות לבטוח הלאומי.

כמו כן, נקבעה לתובע נכות זמנית בשיעור 100% במשך 6 חודשים, ו- 30% במשך חודש נוסף.

4.      בסיכום טענותיו מבקש ב"כ הנתבעת להשיג על קביעתה של ד"ר עמית-כהן. לטענתו, היה על המומחית להעמיד את הנכות הצמיתה על 10% לפי סעיף 50(1)(ד)(2) לתוספת לתקנות. סבורני כי אין לקבל טענה זו. הסעיף אליו מפנה ב"כ הנתבעת מתייחס לקטיעת 3 או 4 אצבעות, פרט לבוהן, בלי ראש המטטרסוס, ואולם בענייננו המומחית מציינת במפורש בחוות דעתה כי התובע עבר קטיעה חלקית של הבוהן. במהלך עדותו, הציג התובע את כף רגלו וניתן היה להבחין כי היתה קטיעה חלקית אף אם קטנה, בבוהן.

שיעור הפיצויים

הפסדי שכר וגריעה מכושר ההשתכרות

5.      כאמור, אין מחלוקת כי הדין הפלשתיני חל על קביעת הפיצוי המגיע לתובע. בחוות הדעת המשפטית של עו"ד אבו סנינה צוין כי החוק הפלשתיני דומה בעיקרו לחוק הפלת"ד הישראלי; הפסדי ההשתכרות לעתיד נקבעים על פי המקובל בדין הישראלי, כאשר גיל הפרישה עומד על 65.

6.      בעת התאונה התובע היה קטין בן 15; במהלך עדותו עלה כי לפני התאונה הוא החזיק בתעודת מציל, עבד בבריכה של דודו והשתכר כ- 1,500 ש"ח בחודש. לדבריו, בעקבות התאונה נשללה תעודת המציל שלו.

7.      בנסיבות העניין, סבורני כי סביר לקבוע את בסיס השכר של התובע על פי השכר הממוצע ברשות הפלשתינית, כמקובל בעניינם של קטינים במשפט הישראלי, אשר מסלול עבודתם ודרך השתכרותם טרם התגבשו ( השוו: ע"א 1433/98 חמד נ' גנאיים ואח' (מיום 4/11/1999); ע"א 8414/07  קיסוואני נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ, (מיום 23/6/2009).